חזור לאתר עיריית בית שמש
 
     אבידן מאיר, רב טוראי

בן ארלט וחיים
נפל י"א בתשרי תשל"ד   07.10.1973


מאיר, בן ארלט וחיים, נולד ביום כ"ב בטבת תש"ח (4.1.1948) בטוניס שבטוניסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא למד בבית-הספר היסודי בבית-שמש, שם השתקעה משפחתו, ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון המקיף בבית-שמש. מאיר אהב בעיקר את מקצועות המתמטיקה והפיסיקה. הוא ניחן בשכל חריף, בכושר ניתוח ובחוש מפותח לביקורת.

מאיר גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לשרת בגדוד טנקים בסיני. הוא התגאה בהשתייכותו לחיל השריון, אהב את מקצועו והיה בקי בהפעלת הטנק ובתורת הלחימה של השריון. מאיר היה איש צוות מסור, שנהג בצניעות ועשה את מלאכתו בשקט ובאמונה. שעתו היפה הייתה כאשר השתתף במצעד צה"ל שנערך בירושלים ביום העצמאות העשרים למדינת ישראל, בעודו בשירות סדיר. במלחמת ששת הימים השתתפה יחידתו בקרבות השריון בסיני. מאיר היה שותף לקרבות קשים, שהסתיימו בניצחון גדול, אך חזה בנפילת טובי חבריו. הוא עצמו נפגע במהלך הקרבות, אך סרב להשתחרר מיחידתו ולעבור ליחידה עורפית.

במחצית פברואר 1969 שוחרר מאיר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור מצה"ל התכונן לבחינות הבגרות ועמד בהן בהצלחה. במקביל למד לבחינות הכניסה לבית-הספר להנדסאים והצליח גם בהן. בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו אנט ויחד עברו להתגורר בבאר-שבע, שם למד בבית-הספר להנדסאים. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1971, עבר מאיר עם רעייתו להתגורר בחיפה והחל לעבוד שם כהנדסאי אלקטרוניקה במשרד הביטחון. בחיפה נולד בנם - גל. אנט ומאיר לא מצאו את מקומם בחיפה וחזרו לבית-שמש, שאהבו אותה ובחרו לחיות בה. מאיר התקבל לעבודה במפעלי התעשייה האווירית בלוד והחל לבסס את מצבה הכלכלי של משפחתו. שאיפתו הגדולה הייתה לרכוש דירה ולהקים בית לו ולבני משפחתו. הוא היה עובד מסור ושותף נאמן לצוות עובדי התעשייה האווירית, והתחבב על חבריו לעבודה בזכות מסירותו, וחריצותו בעבודה. הוא נהג לעמול שעות ארוכות במעבדה עד שמצא את הפיתרון הנכון והמוצלח ביותר לבעיה שנתקל בה. מנהלי המפעל וחבריו לצוות מעידים כי לאחר נפילתו בקרב, חסר הצוות את אחד מעמודי התווך שלו. מאיר הצליח לשלב יחד עבודה קשה ומאומצת, חיי משפחה מאושרים ופעילות ציבורית ענפה. בתום יום עבודה ארוך ומפרך בילה במחיצת רעייתו ובנו, בקן החם שהקימו והקדיש זמן רב לבנו. הוא היה ידוע כאדם ישר, שרדף אמת וצדק ולא היה מוכן לפשרות ולסטיות מהדרך הנכונה בעיניו. הוא השקיע מרץ רב בפעילות ציבורית בקרב תושבי בית-שמש ופעל בעיקר למען ייעולהשירותים לתושבים ולמען שמירה על איכות החיים והסביבה.

מאיר היה בעל חוש מפותח ליופי ולאסתטיקה ופעל לטיפוח ערכי תרבות ואמנות בקרב תושבי העיירה. הוא היה אהוב על בני משפחתו מקובל על הבריות בזכות טוב לבו, פשטותו ואישיותו הקורנת. הוא היה בעל חכמת חיים וניסיון רב, אך נהג בכנות ובצניעות בכל דרכיו. חודש וחצי לפני שנפל בקרב זכה להיכנס עם משפחתו לדירתם החדשה בשיכון לזוגות צעירים. מאיר הגשים את חלום חייו והיה לבעל בית משלו, אך הנאתו הייתה קצרה, שכן נפילתו בקרב קטעה את מהלך חייו בעודו באיבו. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן. בקרב מר שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע מאיר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמל מאיר ז"ל שירת בתפקיד נהג טנק בגדוד טנקים. ראויים לציון מסירותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה".

חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת לזכר חבריהם שנפלו במערכה, ובה דברים על דמותו; הוריו קבעו לזכרו לוח זיכרון בבית-כנסת ברמלה; המועצה המקומית בית שמש הנציחה את זכרו על לוח זיכרון בבית הכנסת במקום; כן הונצח שמו באנדרטה לזכרו ולזכר שני חבריו לטנק, שנפלו עמו בקרבות בנחל יהודיה אשר בגולן.