חזור לאתר עיריית בית שמש
 
מריאן ג'נח, סמל
בת סיגל והרצל
נפלה י"ד בכסליו תשס"א 11.12.2000 
 

בת סיגל והרצל. נולדה ביום כ"א בטבת תשמ"א(28.12.1980) באשדוד. נקראה על שם שתי הסבתות שלה - מרים ואנה. זמן קצר לאחר לידתה נפרדו הוריה, ומריאן ואמה עברו לגור בבית שמש.

מריאן למדה בבית הספר היסודי 'לוי אשכול', תלמידה מצטיינת שבכיתה ג' אובחנה כמחוננת. היא המשיכה לחטיבת-ביניים במכללת 'אורט' בגבעת רם, גרה בפנימיית 'כרמית' בירושלים, וחזרה לבית שמש ללימודים בתיכון 'שייבר'. בכל שנות לימודיה היתה מריאן תלמידה מובילה ובולטת, לא רק בזכות ציוניה, אלא גם הודות לאופייה החיובי והמיוחד. במהלך לימודיה היסודיים היתה פעילה תקופה קצרה בתנועת הצופים, אחר-כך הקדישה את כל זמנה ללימודים ואכן סיימה י"ב כיתות בהצלחה רבה.

מריאן אהבה מאוד ליצור, לצייר ולאלתר. היא למדה במגמת גרפיקה ממוחשבת והכינה עבודות נפלאות, עליהן קיבלה ציונים גבוהים. "בחגים, למשל," סיפרה אמה סיגל, "אף פעם לא קנתה איגרת ברכה. היא הכינה לבד כל איגרת ואיגרת, כנ"ל לימי הולדת או כל שמחה אחרת." מריאן התכוונה לפתח את כשרונה, ותיכננה ללמוד לאחר השירות הצבאי עיצוב אופנה במכללת 'שנקר'.

מריאן נהגה לכתוב שירים וסיפורים פרי דמיונה. היא עסקה גם בתרגום - נהגה לתרגם שירים לועזיים לעברית, תרגום מדויק ומוקפד מלה במלה.

מריאן גדלה והיתה לצעירה יפהפיה, מאוד דומיננטית ואהובה בחברה, בלימודים ובבית. אי-אפשר היה להתעלם ממנה כשהיתה בסביבה. "הטלפונים בבית לא הפסיקו לצלצל, והבית היה תמיד מלא חברים," סיפרה אמה.

הקשר בין מריאן להוריה היה הדוק מאוד כל השנים. עם האם סיגל היה לה קשר מיוחד, שכלל הרבה מאוד אהבה והפתעות קטנות, כמו זר פרחים ששלחה האם לבתה ביום הולדתה ה-17, שהשליח הביאו לכיתה באמצע השיעור. גם עם אביה הרצל שמרה מריאן על קשר טוב כל השנים. בחודש מאי 1996 נולדו לאביה שלושה בנים, עידן, נאור ולירן, אחים למריאן. זמן קצר לאחר-מכן נפטר האב, ומריאן עברה משבר קשה עד שהתאוששה והמשיכה בחייה.

בחודש נובמבר 1999 התגייסה מריאן לצה"ל ושירתה בחטיבת ירושלים, תחילה כמש"קית קישור ואחר-כך כפקידה במחלקת החימוש. עד מהרה בלטה ביחידה כחיילת מצטיינת ואיכפתית, שהפכה את מקום שירותה למקום שנעים במיוחד לשהות בו.

"מריאן היתה אדם תוסס וחייכן," סיפר מפקדה אל"ם רמי, "ורקמה מערכות יחסים ייחודיות עם חיילי ומפקדי היחידה. מריאן התגלתה כבעלת ערכים אשר היו לאות ומופת בקרב אנשי החטיבה. היא הראתה נכונות לעזור ולשמש כתף תומכת בכל עת, ומפקדיה ידעו כי כל משימה אשר תינתן לה תבוצע על הצד הטוב ביותר, תוך הפגנת אחריות ומסירות רבה." מריאן היתה בעלת מוטיבציה גבוהה, ותיכננה לצאת לקורס קצינות בהמשך שירותה.

ב-23.11.2000 נפצעה מריאן באורח אנוש בתאונת-דרכים ואושפזה בבית-החולים הדסה בירושלים. שבועיים וחצי נלחמה על חייה, וביום י"ד בכסלו תשס"א (11.12.2000) נפטרה והיא בת עשרים. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל. היא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שמש. הותירה אחריה אם, ושלושה אחים למחצה.

בעיתון 'הד', העיתון המקומי בבית שמש, פורסם סיפור חייה ומותה של מריאן מפי אמה סיגל. "החלום של מריאן כבר לא יתגשם," כתבה האם, "הכאב הוא גדול מאוד ואין לתאר אותו. מריאן חסרה לי בכל רגע, ובכל יום הגעגועים מתעצמים. החברה והילדה שלי איננה. כל עולמי חרב עלי, כי אין לי במה או במי להתנחם. זו היתה בתי היחידה, ותהיה לנצח."