חזור לאתר עיריית בית שמש
 
משה ילוז, רב טוראי
בן שמחה ושלמה
נפל י"ח בתמוז תשס"ט 10.07.2009
 

נולד ביום כ"ג בחשוון תשנ"א (11.11.1990) בבית שמש. אח צעיר לרחלי ואח בוגר ליאיר-יצחק.
משה קרוי על שם סבו, משה ילוז. הוא נולד כשרחלי אחותו הייתה בת שנה. מילדותו התאפיין משה כעקשן, עומד על שלו, חרוץ ובעל חוש הומור. הוא אהב חברה ומצא שפה משותפת עם ילדים ומבוגרים, בני כל הגילים.

בכיתות א'-ג' למד בבית הספר היסודי "לוין" בבית שמש, המשיך לכיתות ד'-ו' בבית ספר "עוזיאל" בעירו ובחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית ספר "ברנקו וייס" בבית שמש.

בחטיבה בלט משה בפיקחותו, הוא קלט מהר את חומר הלימודים והיה תלמיד טוב. הוא ניחן בכושר ביטוי ובאנרגטיות – "פִּלְפּליוּת". במסגרת לימודיו בתיכון עזר לחניך מתקשה בלימודים וליווה אותו בדרכו. חונכות זו קידמה את החניך בלימודיו ופיתחה אחריות וביטחון אצל משה.

בשעות הפנאי בילה משה עם חבריו בשכונה או במגרש הכדורגל. הוא היה נער ספורטיבי, אך בייחוד אהב לשחק כדורגל. משה שיחק בתפקיד קַשָר, תחילה בנוער העירוני "הפועל בית שמש" ובהמשך בנוער "הפועל ירושלים". כמו כן נהנה משה לבלות בים ובבריכה.
בשעותיו בבית העדיף לבלות בחיק המשפחה ולעזור, לבשל ולנסות להכין מטעמים חדשים. ובכלל, משה בחר באתגרים בחיים – לנסות דברים חדשים. הוא גם נהג לצפות בטלוויזיה, לשחק משחקי מחשב, והשיר שאהב להאזין לו יותר מכול היה "מאמי" של ניסו סימן טוב.

טרם שירותו הצבאי עבר משה מיונים לקורס טיס והודח עקב בעיה בריאותית. הוא התגייס לצה"ל ב-4.2.2008 לחיל האוויר, עבר טירונות 02 בבסיס "עובדה" והשתתף בקורס בקרי תעופה. לאחר סיום הקורס שובץ משה לשירות סדיר בבסיס מצפה רמון, ביב"א (יחידת בקרה אזורית).

משה שירת כמש"ק (מפקד שאינו קצין) בקרה אווירית, הצטיין בתפקידו ואמור היה לצאת לקורס קצינים בספטמבר. אך התוכניות נגדעו באִבָּן כאשר חודשיים לפני המועד הוא נהרג בתאונת דרכים קטלנית בכביש 38 ליד בית שמש. שתי מכוניות התנגשו חזיתית. בתאונה נהרגו חמישה אנשים נוספים: טוראי אסף מימון, שיר מלכה, אהרון סטרובולסקי, רחל סטרובולסקי ואולגה רבינוביץ'. כמו כן נפצעו בתאונה שלושה בני אדם.

משה ילוז נפל בעת שירותו ביום י"ח בתמוז תשס"ט (10.7.2009). בן תשע-עשרה היה בנפלו. נטמן בבית העלמין בבית שמש. הותיר אחריו הורים, אחות – רחל ואח למחצה יאיר-יצחק, בשנת 2011 כשנה וחצי לאחר נפלו נולד אחיו למחצה נהוראי.
הוא הועלה לדרגת רב-טוראי לאחר מותו.

על המצבה של משה חקקה המשפחה את הכיתוב: "'חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו' / איש – האמת והאמונה, הצדקה והחסד".

חבריו של משה ליחידה נותרו בוכים במקום קבורתו עוד שעה ארוכה לאחר תום הלוויה.

לקראת יום השנה למותו כתבה לו אימו: "כבר אחד-עשר חודש בלעדיך. בלי החיוך המקסים והשובה שלך, בלי הריח המיוחד שלך ובלי כל אותם רגעים שעשו אותך לבן ולבחור כל כך מיוחד, שכיף לגדל אותו, הנאה להיות במחיצתו וזכות להיות אימא שלו!... היום אני יודעת שלגדל ילד כמוך זו הייתה זכות. אני זוכרת אותך תינוק מתוק, ילד שובב שהקסים את כולם, נער מיוחד ובחור בוגר וטוב לב. גבר אמיתי שבתשע-עשרה שנותיו הקצרות הספיק לעשות כל כך הרבה דברים ולהטביע את חותמו בכל מקום שהלך..."

בריאיון למקומון אמרה האם סימונה: "יותר משאבד לי בן, אבד לי אח, ידיד בעל נשמה, אהוד. אין כזה משה בעולם ולא יהיה". על יום השישי האחרון לחייו היא סיפרה ששוחחה עימו בטלפון והוא נשמע מאושר.

רחלי ילוז, אחותו של משה, ספדה לו: "אחי, מאז התאריך 10.7.2009, המשמעות של המילה 'אחי' השתנתה אצלי, להבין איזו קירבה עצומה יש בה. אני לא מרגישה קרובה לאף אחד כדי לקרוא לו כך ואיני רוצה שכך יהיה, כי כמוך יש רק אחד. משה, איפה אתה? איך אתה מרגיש? זו השאלה שמלווה את אבא, אימא ואותי כל רגע. האם אתה לידנו? מרגיש את הכאב שלנו? רוצה לומר משהו? תמיד כשאנחנו חושבים עליך עולה לנו חיוך, גם עכשיו. על שמחת החיים שלך, הצחוק והקלילות ואני מאמינה שכך אתה רוצה שנזכור אותך. בגלל זה רוב התמונות שלך ורוב הדיבורים עליך הם מחויכים, אחי... הנוכחות שלך כל כך חסרה: הריח, הצחוק, ואפילו העצבים שהעלית. אני רואה תמונות שלך ורק עכשיו מעכלת כמה יפה היית. תמיד הרגשתי שאתה מפרגן, אבל אין לך מושג כמה הייתי רוצה שתהיה פה כדי שאני אהיה זו שאפרגן. להגיד לך שאתה האח הכי מושלם שיש! שאני שמחה שאתה רק שלי, שכך לא חלקתי אותך... יאיר גדֵל והתחיל לדבר, זוכר שלימדת אותו להגיד 'אני' ו'אתה'? – עכשיו הוא אומר יותר. אבל דבר אחד הוא אומר בבירור – 'משה' ומצביע על תמונתך... הציפייה לשבת בשולחן ולראות את כולם ולא לראות אותך שוברת אותי כל פעם. והקידוש שאתה לא תעשה..."

בתנחומים ששלח הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי למשפחה נכתב: "מפקדיו של משה מספרים כי הפגין יכולות למידה גבוהות, יושר ואמינות. משה תואר כאדם חברותי ובעל חוש הומור מיוחד, אהוב ואהוד על מפקדיו ועל חיילי היחידה גם יחד. משה היה חייל איכותי ומוערך, שניכר ברצונו העז לשרת שירות משמעותי".

אלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר, כתב למשפחת ילוז: "משה הגיע ליחידה לאחר שסיים את הקורס בבסיס עובדה בהצלחה מרובה. מפקדיו מספרים כי על אף התקופה הקצרה בה הספיק לשרת ביב"א, הוא הותיר רושם רב על חבריו ומפקדיו. הוא נתפס כחייל בעל הישגים גבוהים, חברותי מאוד ובעל חוש הומור כובש. הוא מילא את תפקידו במקצועיות רבה, והיה נכון להירתם לכל משימה. משה היה אהוד מאוד על חבריו, עמיתיו ומפקדיו. התבלט בשמחת החיים, בנתינה לזולת ובטוב לבו. מותו בטרם עת הינו אבדה גדולה לכם, ליחידה ולחיל האוויר כולו".

אף מפקד היחידה ספד לו: "הד הצחוק שלך עדיין מהדהד באוזנינו אך אתה איננו. הוכחת יכולת למידה והיית במרכז העניינים, הקרנת יושר ואמת. החיוכים שלך והעוגיות של אימא היו הסמל שלך..."

חבריו מהשירות הצבאי פתחו עמוד פייסבוק לזכרו, והעלו באתר flix מצגת עם תמונות של משה וחבריו שנהרגו עימו בתאונה.
במלאות שנה למותו ערכה אחותו מצגת לזכרו.